ביום אני רוצה לספר לכם משלא חשבתי שאני מסוגלת לעשות. לפעמים
אדם חושב שאין לא כוח או עומץ מספיק כדי לעשות דברים או לנסות
לעשות דברים חדשים בחיים ,עד שנתקל במצבים או באירועים אין בריחה
וצריך להתמודד בהם. אז זה קרה לי.
כמו כל שנה אני ובתי יוצאי לטיול מאורגן לחו"ל .אני יודעת שטיולים כאלו
דורשים מצב פיזי טוב מפני שהולכים הרבה. היתי לפני כמה שנים
בפורטוגל ועדיין אני לא שוכחת ,היה טיול פנטסטיק ,גם מלונות
(2 בסה"כ) נהדרים ומדריכה התחשבה בכל אחד באחד לפי יכולתהם.
יצאתי עם טעם של עוד. והנה שנה אחר נסענו גם בטיול מאורגן
לברצלונה ומדריד. כאן מתחחילה ההרגשה שכל שונה ,לא הכל דבש,
מדריכה לא מי יודע מה ,קבוצה שיותר מתעניינים בקניות מאשר בטיול
עצמו ובתי מלון (4) קצת רחוקים מהמרכז קניות.ביקרנו בכמה מקומות
והרבה הליכות. וכמו כן ,כל שנה מזדקנים יותר ואני שלא מתעסקת
בספורט באופן קבוע - הליכות ,כבר התחלתי להרגיש תוצאות של עייפות
וכאבים ברגליים.
ואז הגיעה הקורונה ויושבים שנתיים בבית בכל מיני מחשבות וחוסר מאס.
ארבע חיסונים נגד המחלה ושמירת הבריאות .
ובשנה שלישית נפתחת השמיים, העולם והכל חוזר להתנהג כרגיל כאילו
שלא קרה כלום ומילרדים של אנשים בכל העולם נפתרו מהמחלה.
אז כמו עדר שיוצאת אחרי שפותחים שער הגדר, כולם רוצים לנסוע לחו"ל
גם אני. מחפשת טיול מאורגן.אולי בודפשט,פראג ווינה? כבר אין טיול,אין
מספיק אנשים שנרשמו. אוקי אז ניסע לאיטליה דרום. נו היא המדינה
השלישי במקום שהישראלים מבקרים אז היו 38 אנשים בקבוצה, הרבה.
אני לא כל כך התרגשתי אבל יהלה נצא. אז עברו שנתיים מאז היציאה
האחרונה שלי בטיול מאורגן. מצב הרגליים לא כל כך טוב ,כבר יצאתי
עם כאבים. נחתנו בערב ישר למלון אחרי כמעט יום שלם השדה תעופה.
המלון ברומא רחוק מהעיר, האו נמצא בעירה אחרת ואין אפשרות לצאת
לחפש מקום לאכול או לקנות אוכל.מגיעים ישר לישון.
יום למחרורת אחרי הארוחת בוקר יוצאים. בקבוצה כל מיני גילאים,ז"א
מ50 ל 80. המדריך הוא צעיר שרגיל ללכת וכך היה .הסתובבנו בכל
העתיקות וחזרתי בערב למלון בלי רגלים. יום אחרי שוב הליכה בכל
הכיכרות של רומא ואז התחלתי להרגיש כובד הגיל.אמת שראיתי שגם
צעירים ממני היו עייפים. בתי כל הכבוד סחבה אותי.
בבוקר ביום חדש נסענו לדרום ,כמה שעות באוטובוס נתן לי קצת נחת.
טוב בקיצור גם היו לי כמה חוויות בדרום כמו לרדת 900 מדריגות ,
בלי הסברים מותרים ,לא חשבתי שאצליח.
והיום שאני מספרת את חויותיי אני גאה בי ועשיתי הכל מה שעשיתי
ואם לא היתי עושה לא היתי יודעת שאני מסוגלת לעמוד ולהתמודד
במצבים קשים כשהם עומדים מולי.
גאה בי!
