די מספיק עד עכשיו כתבתי בפורטוגזית שהיא שפת אם שלי ,ודי אני מתחילה לכבוב בעברית.
אני גרה בארץ כ-45 שנה אז למה לא לכתוב בעברית?
נציג את עצמי: אני פנסיונרית שעובדת כ- שעתיים ביום ויתר הזמן עושה משאני אוהבת , כמו לגלוש באינטרנט, לעשות עבודות יד כמו מחזיק מפתחות או מוביילים ,ללמוד צילום וגם לאפות.
היום אני גרה בקיבוץ אבל בצעירותי גרתי בחיפה. תמיד אנשים חושבים שלגור בקיבוץ אין דאגות. כמה שטועים. מאז שעברנו לקיבוץ מופרט הכל עלינו ,אולי זה טוב אולי זה רע , הנני יודעת. כשגרתי בחיפה ודאגתי לעצמי זה היה מובן מאליו וגם הייתי מרוויחה משכורת נכבדה. היום אחרי 26 שנה בקיבוץ ופנסיונרית אני דואגת. אני רוצה לחיות אם פחות דאגות כלכליות ויותר נפש בריא. ברם כנראה שלא יהיה כך .אני לא אהיה יותר צעירה והתקציב למחיה לא מספיק. אני צריכה לעשות שמיניות באוויר כדי לחסור.
מטבעי אני תמיד הייתי אופטמיסת ואני מקווה להמשיך כך . קשה לעת זיקנה להעיז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה