ועברו יומיים מהניתוח מלווה בהזיות .כל כך קזה היו ההזיות שעם השיניים הוא חתך כל החוטים המלוים
באינפוזיה או באנטיביוטיק. אני פחדתי מאוד והצוות קשר אותו למיטה שלא יעשה יותר נזק לעצמו.
כמה קשה לראות בן אדם שרק לפני כמה ימים היה חזק כמו שור, קשור למיטה כמו משוגע שמזיק את עצמו.
וברור שאחרי כמה שעות הכל עבר וחוזר לעצמו ומשתפר מצבו. מבקשים ממנו לקום ולהתחיל ללכת.
ועושה את זה רק שהזה מזיק את הניתוח. עוד לא נסגר את התפרים ואילי בגלל המאמץ הן ניפטרים
ורואים בור במקום איפה שעשו הניתוח.
הרופאים רצים וקובעים ניתוח חוזר לאותו יום. רק לפני שבוע הוא עבר ניתוח,עוד לא התושש ושוב חזר
לחדר ניתוח לפתוח את הבטן. והפעם לקח יותר שעות וכאשר הוא יצא להתעוששות ,הוא היה מורדם
ומונשם. וזה הדאיג אותי. הרופא שבא לדבר איתי ,לא הרופא שטיפל בו, אמר לי שעקב הסתברות
של שומנים במעיין היו צריכים לחתוך כ- מטר מהמעין ,לתפור אותו בחזרה וזה לא קל. כדי לעזור לו
היו צריכים להדים ולהנשים כדי שלא יהיו כאבים.
והוא נשאר כך, מנופח בכל הגוף ,בכל הגפיים, אפילו ב"בייצים".בהתעוששות נשאר כ- יומיים עד
שהתפנה מקום בטיפול נמרץ כללי. וזה קרה אחרי יומיים מעלים אותו כך לטיפול נמרץ וגם כן אחרי יומיים
מנסים להעיר אותו לאט לאט והוא מתעורר. איזו הקלה לי ולבתי שלא זזנו מבית חולים כל התקופה.
ועד שהוא הער לגמרי, שוב מעבירים אותו למחלקה ושוב אני עוברת לישון בכורסה לא נוחה של הבית חולים.
