חוסר השארה

             אומרים שאני מאוד כישרונית. כן אומרים ,ואני אוהבת להתעסק 

 בעבודות יד ז"א עבודות כמו תפירה, מיחזור בקבוקי זכוכית או אפילו עבודות יצירה בפליז.

  כן תפרתי כמה יצירות מבד כמו בובות/כרית או כרית לחגורת בטיחות

של המכונית.

  היתה תקופה של הרבה יצירות וחשבתי בבזמן הזה שאני בבית בגלל

הקורונה(אני לא בביבוד אבל בקבוצת סיכון), אהיה יותר יצירתי.לא, זה

  לא קורה מפני שאין לי יותר מקום פנוי לעבודות.אין לי מחסן בחוץ לבית

  כמו רוב המשפחות (לשכנה יש 4 מחסנים) ,יש לי שתי ארגזי פלסטיק 

  שהם כבר  מלאים בעבודות ואין לי מה לעשות איתן. כבר חילקתי 

  כמה למתנות ונתתי גם כן לשכנים אבל עדיין יש לי ולא מצליחה למכור

  וכולם אומרים שאני כישרונית ! מה עוזר לי שאני לא יכולה להראות

  את העבודות? 

  ככה אומרים: כשעובדים הרבה מקבלים השראה ואני בעצם כבר 

  איבדתי את ההשארה. עצום מאוד . רוצה למשיך את העשיה אבל

  לא יכולה.הנה כמה מעבודות שלי

יום שיגרתי

   ועוד  יום התחילו. אמת היא שבגילי (70) אומרים שעם קמת וכואב לך 

 כל הגוף סימן שאת חייה. וכן אני חייה וצריך לנצל את היום המקסימו 

  כך שהתחלתי אותו בישיבה של ועדת 60+ כדי להמשיך את פעילותינו

  עם  ותיקי הקיבוץ ולנסות להוציא את האנשים מהבית. קורונה הזה 

  עשה נזק להרבה מבוגרים. יש כאלו שמסתגרים בביתם, יש כאלו 

  שרואים מרחוק את הילדים הגדולים והנכדים ואלו שאין להם ילדים או

  נכדים הגרים קרוב מהם ,לא מתראים לעתים קרובות.

   טוב אז החלתנו להמשיך אם פעילותינו: קודם כל נחזור לקיים פעם 

  בשבוע ארוחת בוקר עם הרצאות וגם כן פעם בשבוע חוג לחצי שעה 

  של התעמלות קלה בעמידה, על הדשא הגדול.

   לפני כמה שבועות היתה לנו הרצאה עם פיזיוטרפיסטית שאמרה 

   שאנחנו צריכים להפעיל את הגוף: הליכה  מרובה אחרת נתוונן כל 

   הגוף. נזכיר שבגילינו ועוד במזג האוויר החם שיש קזה לצאת מהבית

  מעדיפים להיות בתוך המזגן.

   וגם נזיכ שכל המפגשים מתקיימים תחת הגבלות קורונה :כולם במסכות ושומרים על מרחק

   נמשיך לחיות תחת הגבלות ועם פנים לעתיד טוב יותר.

   אני הכנתי לעצמי מסכות בד

הגל השני

   שוב מדברים על הגל השני של הקורונה.

   לא מזמן התפרצה המגפה קורונה וכולנו  נזהרנו והינו בתוך הבתים כחודשים והצלחו להתגונן מההדבקות.

  ואז חגגו ואפילו מסיבת סוף המחלה עשו. קצת הגזימו אבל  הצליחו להוריד את העקומה.

   לאט לאט פתחו את העסקים ,החזירו ילדים לבית ספר וניסו להחזיר את החיים לקדמותו מבלי לקחת אמצעי בטיחות.

    אנשים התלוננו,הפגינו ומחאו שאין כסף ,רוצים לחזור לעבודה. מבלי לשמור על רחוק,בלי לעטוף מסכה או לשמור על ההגינה.

  ואז שוב התחילו למצוא מודבקים והדבקה התפשטה במהירות .הילדים יצאו לחופשת קיץ והים התמאלו מאנשים צפופים אחד על השני ומדביקים אחד את השני.והתקשורת חוגגת - עוד מספר גבוה ועולה מיום ליום בנדבקים. עוד ראיונות ואז מתחיל ההגבלות: סוגרים שכונות,ערים ומספר קטן של אנשים עובדים מהבית או מפוטרים.

  המדינה חולה ונראה אף אחד נותן חשיבות. בלגן טוטאל ,לא יודעים מה לעשות.אין תרופה פלא ,רק משמעת ולא נראה לי שיהיה למישהו מושג מה אומר המילה הזה עד שקורה לו

 אני מבינה שאנו חיים במדינה דמוקרטית אבל לפעמים קצת משמעת לא עושה נזק לאף אחד ההפך במקרה הזה רק עוזר