אני פנסיונרית ונושא גיל הזהב נוגע לי בלב, בגלל זה אני כותבת עליו.
קשה פתאום להסתכל במראה ולראות את עצמנו. חברה שלי אמרה לי
פעם:"אחרי גיל ה- 60 צריכים להוציא את המראות מהבית כדי שלא נסתכל בהן"
נכון מאוד ! קשה לראות את הקמטים בפנים, את השער החלש ובלי צבע או כמה
שערות לבנות שמתחילים להופיע בשורש הקרקפת , האור מתחת לזרעות
שנופלות והשומן שמצטבר בירקיים או בבטן.
איפה אני ? מי אני? ומה עשיתי מהחיים שלי? מה משמעות חיי ומה היתה
מטרתי בחיים האלו? כל זה אני שואלת את עצמי. מעניין שכל זה צץ עכשיו
שיש לי יותר זמן לחשוב,ולעשות דברים שלא יכולתי לעשות קודם כשעבדתי.
נראה לי שכולנו שואלים אותם השאלות שלא שאלנו קודם יצאנו לפנסיה.
נחשוב על זה ונחזור יותר מאוחר עם כמה תשובות.
להתראות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה