מסקנות

מסתבר אפוא שההתייחסות לזמן המתפנה שונה מאדם לאדם. בעיני 

משולה היא לרצף המתמשך בין שני קטבים מנוגדים: בקוטב אחד 

מצטייר הזמן כ"נטל" ואילו בקוטב השני הוא נתפס כ"נכס".

ברוח זו אני מזהה ארבע קטגוריות אופייניות של "צרכני פנאי" באוכלוסיות הגיל המבוגר:

1. קבוצת "אוהבי פנאי" או "נהני פנאי" ? המתאפיינים במודעות גבוהה לאפשרויות
הרבות והמגוונות שהזמן שהתפנה מעמיד לרשותם.

2. קבוצת "מנדבי פנאי" או "פעילי פנאי" ? המוכנים להקדיש מזמנם הפנוי לזולתם או
לקידום רעיונותיהם ואמונותיהם.

3. קבוצת "אדישי פנאי" או "חסרי עניין בפנאי" ? אלה שאינם מתייחסים לזמן הפנוי
כמשאב או כמנוף ומבלים את שעתם בהמתנה לזמן שיחלוף.

4. קבוצת "מודאגי פנאי או "מוטרדי פנאי" ? המתייחסים בדאגה גוברת ולעיתים
בחרדה אמיתית לסדר יומם המתפנה ורואים בו אות מבשר רעה, המנבא את דחיקתם
לשולי ההתעניינות החברתית והס