קודם כל אפשר להרגע... רבות מהמחויבות לא נעלמות – עודנו צריכים
לקנות, להכין אוכל, אולי לטפל בגינה, לבקר חברים ונכדים, לעסוק
בשימור וטיפוח עצמנו – ולעומת זאת הכוחות כבור לא כמו קודם. ואנו
עושים כל דבר קצת לאט יותר....
אבל בכל זאת לא נוכל להתעלם מחרדה והרגשה אמיתית שיש לרבים
מאתנו לקראת הפרישה מהעבודה. למי אהייה חשוב? איך אמלא את
זמני?
בואו נננסה להתבונן לעומק בשורשה של חרדה זו, וכך אולי נוכל להכין
לה תרופה הולמת.
האם כאשר אנו מרגישים שיש הרבה זמן פנוי בגיל השלישי וקשה למלאו
– האם באמת הזמן הפנוי מפחיד אותנו?
כי הרי רבים מאתנו חלמו כל חייהם לפני הפרישה על אותו זמן פנוי
שיהייה להם, ומה יעשו בו כשיתפנה...
לדעת חוקרים רבים וטובים, שנעסוק בהם בהמשך כתבות אלו, עיקר
החרדה מקורו בחוסר המשמעות שאנו חווים עם הפסקת המחויבות
היומיומית בחיינו.
ואז מטבען עולות שאלות לא פשוטות כגון :
האם אצליח להנות ולהתפתח בזמן זה ? איך אדע לשמוח? האם אקום
עם שיר חדש בלב ליום חדש?
ובכלל בשביל מה לקום? – ומכאן לשאלה בנושא המשמעות של חיי
קצרה הדרך..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה